המוסד לבוררות מוסכמת בשירות הציבורי
בוררות מוסכמת (בר"מ) 2/07
בעניין: איגוד סגל המחקר -
הסתדרות העובדים הכללית החדשה
ה ת ו ב ע
נ ג ד
מדינת ישראל
ה נ ת ב ע ת
בפני: עו"ד נחמן אורי, יו"ר
עו"ד שלמה גוברמן
עו"ד חיים קלוגמן
בשם התובע: עו"ד אוהד גלעדי
בשם הנתבעת: עו"ד דנה מנחה
פ ס ק - ב ו ר ר ו ת
ענינה של התביעה שלפנינו הוא דרישת איגוד סגל המחקר (להלן – "התובע") להגדיל את שיעור תוספת ההשוואה המשולמת לחבריו, שנועדה להשוות את שכרם לשכר החוקרים במערכת הביטחון, בעקבות העלאת שיעור התוספת המפעלית המשולמת לחוקרים המועסקים בקריה למחקר גרעיני (להלן – קמ"ג).
כיום תוספת ההשוואה היא בשיעור של 14.5%. שיעור זה נקבע בפסק הבוררות של המוסד בבר"מ 8/92 "איגוד עובדי המדינה נ. מדינת ישראל" (פסקי בוררות – כרך ה', עמ' 249). כפי שנקבע בפסק האמור תוספת ההשוואה נועדה לגשר חלקית על הפער שבין שכר החוקרים במערכת הביטחון לבין שכר החוקרים האזרחים המיוצגים ע"י התובע. בעבר החליטה הממשלה על השוואת השכר המשתלם לחוקרים במערכת הביטחון לחוקרים האזרחיים בשירות המדינה. ההשוואה האמורה שובשה לטובת החוקרים במערכת הביטחון, בעקבות תוספות מפעליות בשעורים ניכרים המשתלמות לעובדים במפעלי הביטחון, ובתוכם גם לחוקרים. כאמור, מוסד זה החליט כי יש לצמצם (ולא לבטל כליל) פער זה ע"י תוספת מסוימת, וקבע את שיעורה ל-14.5%. אחוז זה היווה אז מחצית מהתוספת המפעלית בקמ"ג, שחושבה כממוצע אריתמטי של הסכומים המשתלמים לעובדים. התוספת המפעלית בקמ"ג הייתה ועודנה הנמוכה מבין התוספות המשולמות לעובדים במפעלי הביטחון.
-2-
בשנת 2005 הוגדלה התוספת המפעלית בקמ"ג ומכאן הדרישה של התובע להעלות במקביל את תוספת ההשוואה. בהסכם הקיבוצי שהגדיל את התוספת המפעלית בקמ"ג נקבעו שני שעורים של התוספת: לעובדים ותיקים שנתקבלו לעבודה לפני 4.8.2005 – נקבע אחוז גבוה יותר, ולחדשים שנתקבלו לעבודה אחרי אותו מועד- אחוז נמוך יותר. התובע טוען שיש לקבוע גם לחוקרים האזרחיים הותיקים תוספת השוואה בשיעור גבוה יותר מאשר לחדשים – מחצית מהשיעור המשתלם בקמ"ג. הדרישה היא, כי התוספת לותיקים תהיה בשיעור של 22.7%, ולחדשים - 17.9%. התובע טוען כי יש להחיל את השיעורים החדשים החל ביום 1.7.2003, המועד שבו הוגדלה התוספת בקמ"ג.
המדינה חולקת על התביעה וטוענת שיש לדחותה. לטענתה לא זו בלבד שהפסק בבר"מ 8/92 לא קבע שום הסדר הצמדה לשכר קמ"ג, אלא קבע שהענקת התוספת בשיעור של 14.5% מהווה מיצוי סופי של דרישות התובע בדבר סגירת הפערים בין שכר חבריו לבין שכר חוקרי הביטחון. כן טוענת המדינה כי הגדלת השכר בקמ"ג הייתה כרוכה בתוכנית של פרישת עובדים כחלק מפתרון סכסוך עבודה ממושך.
עוד טוענת המדינה, כי גם אילו התקבלה דרישת התובע להגדלת תוספת ההשוואה בעקבות העלאת השכר בקמ"ג, הרי צריך היה לחשב את ההעלאה בשיטה של ממוצע אריתמטי בין שעורי ההגדלה שנעשתה בקמ"ג, לותיקים ולחדשים, ולהעמידה של 5.8%. המדינה טוענת, כי מסכום זה צריך היה לקזז 4%, בעקבות הענקת תוספת לחוקרים במכון למחקר חקלאי ולמכון הוטרינרי בשיעור של 5% (בתיק בר"מ 1/98). לטענת המדינה שלא הוכחשה ע"י התובע, חוקרים אלה מהווים כ-80% מבין חברי התובע, ולכן יש לקזז 4%. נותר הפרש של 1.8% המהווה לדעת המדינה, שיעור זניח, שאיננו מצדיק הגדלת תוספת ההשוואה.
לטענת התובע אי-הגדלה של תוספת ההשוואה מעמיקה עוד יותר את הפער בין שכרם לשכר הגבוה יותר המוענק לחוקרים במפעלי הביטחון, בניגוד להחלטות הממשלה ולעקרונות שניקבעו בפסיקות קודמות של מוסד זה. לטענת התובע, אין לקזז מההעלאה המגיעה לחבריו שום שיעור הנובע מהתוספת של 5% שניתנה לחלק מהעובדים, עקב נסיבות מיוחדות שהצדיקו העלאה זאת.
זאת ועוד, התובע טוען כי התוספת של 5% מחושבת רק על חלק מהשכר, ואילו התוספות האחוזיות במפעלי הביטחון מחושבות על רכיבים רבים יותר מהשכר, ולכן הפער בשכר הוא בשעורים ניכרים, השמים למעשה לאל את ההחלטה העקרונית בדבר השוואת השכר בין שתי קבוצות החוקרים.
-3-
אנו סבורים כי הדיון בתיק זה מוביל למסקנה, כי אין לראות את העניין הנדון בתביעה שלפנינו כעומד בפני עצמו. התביעה מושתתת על עיקרון השוויון בתנאי שכר בין שתי חטיבות של עובדי המחקר בשירות המדינה – הבטחוניים והאזרחיים - נושא שחוזר גם לשולחנו של מוסד זה מעת לעת ומופיע בשורה של פסקי בוררות. ומכיוון שעלינו להגיע להכרעה צודקת בתביעה, לפי מיטב שפיטתנו, חובה עלינו שלא להתעלם מהמכלול, לרבות הרקע, ההשגים שכבר הושגו בעניין זה ע"י איגוד סגל המחקר ומן הצורך למנוע פגיעה במארג העדין של מבנה השכר, השונה בין שתי החטיבות, כפי שאלה נקבעו בבר"מ 8/92 הנזכר לעיל.
במהלך הטיעונים לפנינו התרשמנו שהצדדים בשלים להגיע לידי פשרה. לפיכך הצענו להם לנסות להגיע לפשרה והצדדים הסכימו לכך. נוהל משא ומתן שהתארך לחודשים לא מעטים, אולם המו"מ בסופו של דבר לא צלח. הודעה על כך נתקבלה במוסד ביום 1.8.2010 מטעם ב"כ התובע, שחזר וביקש הגדלת תוספת ההשוואה והעמדתה על 22.7% לוותיקים ו-17.9% לחדשים. ב"כ המדינה לא הגיבה להודעה זו.
אנו סבורים שאכן ראוי היה שעניין זה יסתיים בפשרה; ואף אנו בבואנו להכריע עתה במחלוקת בין הצדדים, לא נתעלם מכך שבמקרה זה עקרון הפשרה דרוש לעשיית צדק.
בבואנו לפסוק בחילוקי הדעות שבתיק זה, עלינו להביא בחשבון שיקולים מנוגדים. מצד אחד, יש לשאוף לכך ששכר החוקרים האזרחיים לא יהיה נמוך במידה בלתי סבירה משכר החוקרים במפעלי הביטחון (בר"מ 8/92 הנ"ל). אין ספק, שהעלאת שכר בשעורים ניכרים בקמ"ג הגדילה את הפער בין שתי החטיבות. מצד שני, אין להתעלם מכך, שהפער כולו נובע מהתוספות המפעליות המוענקות לעובדים במפעלי הביטחון, ולכן אפשר להבין את עמדת המדינה שלפיה יש לקחת בחשבון גם תוספת מפעלית שניתנה לחלק מהחוקרים האזרחיים.
אמנם לא נקבע בבר"מ 8/92 מנגנון לעידכון של תוספת ההשוואה בעתיד ואיננו קובעים בפסק זה מנגנון כזה. אולם, כעת, לאחר שחלפו קרוב לעשרים שנה מקביעת בר"מ 8/92, מן הראוי שנתערב בקביעת שיעור תוספת ההשוואה.
-4-
אשר על כן להלן החלטותינו:
1. אנו מקבלים עקרונית את התביעה להעלאה מסוימת בשיעור תוספת ההשוואה לחוקרים האזרחיים. אנו מקבלים כעובדה שאופן החישוב של התוספת בשיעור של 5% שניתנה לחלק ניכר מהחוקרים מביא לכך ששוויה למעשה נמוך יותר בהשוואה לתוספות המפעליות הקיימות במפעלי הביטחון.
2. עם זאת התוספת בשיעור 5% שניתנה לחלק ניכר מהחוקרים האזרחיים מהווה למעשה תוספת מפעלית ובבואנו לדון בצמצום הפער שגדל, אין להתעלם מכך.
3. אנו מחליטים, כי תוספת ההשוואה תגדל ב-2.8%, דהיינו: 1.8%, כפי שהוסבר ע"י ב"כ המדינה ועוד 1% בגלל האופי השונה של חישוב התוספת שניתנה לחלק מהחוקרים האזרחיים.
4. קבלנו את העיקרון שהפסיקה תיקבע העלאה בשיעור זהה בין התוספות, לותיקים ולחדשים, מתוך הנחה שרצוי לעודד חוקרים צעירים להשתלב במחקר האזרחי.
5. אנו קובעים כי תחילת התוספת שעליה החלטנו לעיל תהיה ביום 1.4.2007 – החודש שבו הוגשה
התביעה.
ניתן בירושלים, היום, כ"ז בתשרי התשע"א (5 באוקטובר 2010 ).
_____________ _______________ ______________
עו"ד נחמן אורי עו"ד שלמה גוברמן עו"ד חיים קלוגמן
